מכלל מקרי הסרטן החדשים
מגיע מיוונית, שילוב של
שתי המילים "דם" ו"לבן"
לוקמיות כרוניות ולוקמיות "חדות"
השם לוקמיה מגיע מיוונית והינו הלחם של שתי מילים יווניות ופרושו דם לבן. היום אנחנו מכירים ומבינים טוב יותר את המחלה שתוארה בעבר רק על סמך המראה של הדם ומח העצם תחת המיקרוסקופ, ומבינים כי מדובר בסרטן של תאי הדם הלבנים וריבוי תאים אלה אכן נותן למח העצם מראה חוור יחסית למח עצם בריא. המונח הכללי "לוקמיה" שנקבע כאמור בעבר, נשאר בשימוש אך למעשה נכללים תחתיו מחלות ששונות זו מזו מאד גם במהלך ופרוגנוזה וגם בדרכי הטיפול.
היום אנחנו יודעים להבדיל היטב בין סוגי הלוקמיה השונים הנחלקות ללוקמיות כרוניות (Chronic) ולוקמיות "חדות" (Acute).
לוקמיה כרונית כשמה כן היא, יכולה להיות בעלת מהלך ממושך ואיטי.
שתי הלוקמיות הכרוניות הנפוצות ביותר הינן chronic lymphocytic leukemia (CLL) & Chronic myeloid leukemia (CML).
מדובר במחלות שונות מאד בביולוגיה במהלך הקליני ובטיפול.
המשותף לשתיהן היא הופעה איטית וחסרת סימפטומים כך שאדם יכול להסתובב תקופה ממושכת כשהוא חש בטוב ואיננו יודע כלל על מחלתו. רוב החולים מתגלים כאשר הם מבצעים ספירות דם מסיבות שונות.
בחולי CLL תשובת הספירה מראה ספירת לימפוציטים גבוהה מהנורמה וב-CML ספירה של ניטרופילים, טסיות דם ותאים אחרים שמקורם מילואידי, גבוהה מהנורמה.
את האבחנה אנחנו מבצעים היום בעזרת בדיקות מעבדה מתוחכמות (אפיון תאים ב-CLL ובדיקה לנוכחות טרנסלוקציה ל-BCR/ABL בחולי CML.
הטיפול בלוקמיה כרונית עבר מהפכה בשנים האחרונות ורוב החולים מטופלים היום בהצלחה מרובה עם תרופות ביולוגיות ואינם נזקקים לכמותרפיה.
לוקמיה חדה מאופיינת בעליה לא תקינה בספירת תאים צעירים מהשורה "הלבנה", וירידה מקבילה בספירת הדם האדומה ובטסיות הדם. באופן תקין, תאי הדם לסוגיהם השונים נוצרים במח העצם מקבוצת תאים קטנה ומיוחדת הנקראים תאי גזע המטופואטיים שכשמם כן הם, תאים המהווים את הגזע ממנו נוצרים כל התאים המרכיבים את הדם ומערכת הלימפה.
לאורך חיי אדם בריא, מאותה כמות קטנה של תאי הגזע היושבים במח העצם, נולדים באופן מתמשך תאי דם ולימפה.
לאחר שנוצרו, תאי הדם והלימפה מתרבים ומתמיינים תוך כדי רכישת יכולות תפקוד שאין לתאים צעירים, ואכן התאים הבוגרים האדומים יודעים לשאת חמצן ופחמן דו חמצני, טסיות הדם להפעיל בעת הצורך את מערכת הקרישה, והתאים הלבנים הבוגרים להגן על הגוף מפני זיהומים.
כאשר מתפתחת לוקמיה חדה, תאי הסרטן מתרבים במח העצם ללא בקרה ובמקביל נעצר תהליך ההבשלה והמיון התקין. כתוצאה, מצד אחד ישנו שגשוג לא תקין של תאים סרטניים ובמקביל יורד מאד ייצור תאי הדם התקינים, מתפתחת אנמיה (חוסר דם), נטיה לדימום וסכנה לזיהומים מסכני חיים
לרוב אין סמנים מקדימים המעידים על כך כי לוקמיה חדה עומדת להתפתח, וברוב המקרים החולה עצמו מרגיש טוב עד ממש לרגע האבחנה, ההופעה הקלינית מפתיעה ומהירה והאבחנה נעשית בעקבות קבלת תשובה חריגה של ספירת דם. הסימפטומים יכולים להיות שונים ואינם ספציפיים, והשכיחים ביותר הם סמני זיהום (הנגרם מחוסר תאים לבנים בוגרים), חולשה (כתוצאה מאנמיה), סמני דימום (כתוצאה מירידה בטסיות הדם או הפעלה לא תקינה של מערכת הקרישה), וקוצר נשימה (יכול להיגרם מזיהום ואנמיה אך גם מהצטברות של תאים סרטן רבים בכלי הדם הקטנים של הריאות). לעיתים, התפתחות הסימפטומים כה מהירה עד שנדרשת הפניה דחופה להערכה וטיפול ע" המטולוג מומחה למניעת סיבוכים מסכני חיים העלולים להתפתח תוך שעות או ימים.
כאמור החשד להופעת לוקמיה חדה מופיע כשמתקבלת תשובת ספירת דם שאינה תקינה המעידה או על נוכחות תאי סרטן בדם או על ירידה לא מוסברת בספירות התאים הבריאים.
האבחנה הסופית נעשית על ידי בדיקת מח עצם במהלכה שואבים (תחת אלחוש וטשטוש) נוזל ממח העצם או מעצם האגן או מעצם החזה (sternum) ולעיתים גם נוטלים ביופסיה מעצם האגן בדקירה דומה.
את נוזל מח העצם שולחים למספר בדיקות שבהם נקבעת האבחנה, תת הסוג המדויק של הלוקמיה ופרופיל המולקולרי של הלוקמיה.
היות ומדובר בסרטן דם, תאי הסרטן מטבעם ניידים בגוף וזורמים עם זרם הדם ואינם ממוקמים באיבר אחד (למרות שריכוז גבוה שלהם יושב במח העצם) ולכן איננו מדברים במונחים של "גרורות" ואין כמובן אפשרות לטיפול ניתוחי במחלה אלא טיפול תרופתי ואימונולוגי בלבד.
השם לוקמיה מגיע מיוונית והינו הלחם של שתי מילים יווניות ופרושו דם לבן. היום אנחנו מכירים ומבינים טוב יותר את המחלה שתוארה בעבר רק על סמך המראה של הדם ומח העצם תחת המיקרוסקופ, ומבינים כי מדובר בסרטן של תאי הדם הלבנים וריבוי תאים אלה אכן נותן למח העצם מראה חוור יחסית למח עצם בריא. המונח הכללי "לוקמיה" שנקבע כאמור בעבר, נשאר בשימוש אך למעשה נכללים תחתיו מחלות ששונות זו מזו מאד גם במהלך ופרוגנוזה וגם בדרכי הטיפול.
היום אנחנו יודעים להבדיל היטב בין סוגי הלוקמיה השונים הנחלקות ללוקמיות כרוניות ולוקמיות "חדות" (Acute).
לוקמיה חדה מאופיינת בעליה לא תקינה בספירת תאים צעירים מהשורה "הלבנה", וירידה מקבילה בספירת הדם האדומה ובטסיות הדם. באופן תקין, תאי הדם לסוגיהם השונים נוצרים במח העצם מקבוצת תאים קטנה ומיוחדת הנקראים תאי גזע המטופואטיים שכשמם כן הם, תאים המהווים את הגזע ממנו נוצרים כל התאים המרכיבים את הדם ומערכת הלימפה.
לאורך חיי אדם בריא, מאותה כמות קטנה של תאי הגזע היושבים במח העצם, נולדים באופן מתמשך תאי דם ולימפה.
לאחר שנוצרו, תאי הדם והלימפה מתרבים ומתמיינים תוך כדי רכישת יכולות תפקוד שאין לתאים צעירים, ואכן התאים הבוגרים האדומים יודעים לשאת חמצן ופחמן דו חמצני, טסיות הדם להפעיל בעת הצורך את מערכת הקרישה, והתאים הלבנים הבוגרים להגן על הגוף מפני זיהומים.
כאשר מתפתחת לוקמיה חדה, תאי הסרטן מתרבים במח העצם ללא בקרה ובמקביל נעצר תהליך ההבשלה והמיון התקין. כתוצאה, מצד אחד ישנו שגשוג לא תקין של תאים סרטניים ובמקביל יורד מאד ייצור תאי הדם התקינים, מתפתחת אנמיה (חוסר דם), נטיה לדימום וסכנה לזיהומים מסכני חיים
לרוב אין סמנים מקדימים המעידים על כך כי לוקמיה חדה עומדת להתפתח, וברוב המקרים החולה עצמו מרגיש טוב עד ממש לרגע האבחנה, ההופעה הקלינית מפתיעה ומהירה והאבחנה נעשית בעקבות קבלת תשובה חריגה של ספירת דם. הסימפטומים יכולים להיות שונים ואינם ספציפיים, והשכיחים ביותר הם סמני זיהום (הנגרם מחוסר תאים לבנים בוגרים), חולשה (כתוצאה מאנמיה), סמני דימום (כתוצאה מירידה בטסיות הדם או הפעלה לא תקינה של מערכת הקרישה), וקוצר נשימה (יכול להיגרם מזיהום ואנמיה אך גם מהצטברות של תאים סרטן רבים בכלי הדם הקטנים של הריאות). לעיתים, התפתחות הסימפטומים כה מהירה עד שנדרשת הפניה דחופה להערכה וטיפול ע" המטולוג מומחה למניעת סיבוכים מסכני חיים העלולים להתפתח תוך שעות או ימים.
כאמור החשד להופעת לוקמיה חדה מופיע כשמתקבלת תשובת ספירת דם שאינה תקינה המעידה או על נוכחות תאי סרטן בדם או על ירידה לא מוסברת בספירות התאים הבריאים.
האבחנה הסופית נעשית על ידי בדיקת מח עצם במהלכה שואבים (תחת אלחוש וטשטוש) נוזל ממח העצם או מעצם האגן או מעצם החזה (sternum) ולעיתים גם נוטלים ביופסיה מעצם האגן בדקירה דומה.
את נוזל מח העצם שולחים למספר בדיקות שבהם נקבעת האבחנה, תת הסוג המדויק של הלוקמיה ופרופיל המולקולרי של הלוקמיה.
היות ומדובר בסרטן דם, תאי הסרטן מטבעם ניידים בגוף וזורמים עם זרם הדם ואינם ממוקמים באיבר אחד (למרות שריכוז גבוה שלהם יושב במח העצם) ולכן איננו מדברים במונחים של "גרורות" ואין כמובן אפשרות לטיפול ניתוחי במחלה אלא טיפול תרופתי ואימונולוגי בלבד.
ישנם שני סוגים של לוקמיות חדות:
לוקמיה מיילואידית חדה (Acute myeloid leukemia-AML), שהינה הלוקמיה החדה השכיחה ביותר בקרב מבוגרים ושכיחותה עולה עם הגיל משיעור של 4/100,000 בגילאי 40-50 ועד 15/100,000 באנשים מעל גיל 70.
לוקמיה לימפואידית חדה (Acute lymphoblastic leukemia) שהינה הלוקמיה החדה בשכיחה יותר בקרב ילדים וצעירים ושכיחותה בקרב צעירים מתחת גיל 20 היא כ-3/100,000 ובקרב מבוגרים פחות מ-1/100,000. לוקמיה לימפואידית חדה נחלקת בתוכה לשני תתי סוג בהתאם לסוג אוכלוסית התאים הלימפטים בהם קרתה ההתמרה הסרטנית לוקמיה של תאי B ולוקמיה של תאי T.
לוקמיה חדה, נגרמת כאשר באחד מהתאים הצעירים במח העצם מתחוללות תקלות בשכפול החומר הגנטי ונוצרת מולקולת דנ"א לא תקינה. תהליך ההתפתחות של לוקמיה וההתמרה הסרטנית של תא צעיר במח העצם, תלוי בזהות התא שעובר את ההתמרה הסרטנית, באופי ובמספר התקלות הנגרמות במקביל הגורמות לכך שהתא הצעיר יתחלק במהירות ולא יתמיין לתאי דם ולימפה בוגרים.
הזמן החולף מהופעת השינוי הראשוני ועד להופעת המחלה עצמה אינו ידוע.
במיעוט המקרים, לוקמיה מתפתחת מתוך מצב מחלה קודם וידוע במח העצם כדוגמת תסמונת מילודיספלסטית (MDS) או מחלה מילופרוליפרטיבית (MPN).
לוקמיה כזו נקראת משנית ודורשת התייחסות טיפולית מיוחדת.
לוקמיה יכולה להגרם גם בשל חשיפה בעבר לקרינה או לכמותרפיה, או בשל חשיפה ממושכת לגורמים סביבתיים כדוגמת בנזן (מצוי בתכשירי זפת ואספלט) וחומרי הדברה שונים, אך ברוב המקרים איננו יודעים את סיבת המחלה.
מגוון המוטציות והשינויים הגנטיים המופיעים בתא לוקמיה אחד רב מאד, ישנן מוטציות או מולקולות מיוחדות שקיומן משפיע בצורה משמעותית על הטיפול בלוקמיה חדה.
בחירת הטיפול בחולה עם לוקמיה חדה תלויה בסוג המדויק של הלוקמיה, בפרופיל המולקולרי של הלוקמיה ובמצבו הרפואי ומחלות הרקע של המטופל. ככלל ניתן לחלק את הטיפולים בלוקמיה חדה לארבע קבוצות:
טיפולים כמותרפים – נדרשים ברוב המקרים כאשר בדרך כלל מדובר בטיפול אגרסיבי במינון גבוה הכרוך בתופעות לוואי משמעותיות אך גם בשיעור גבוה יחסית של תגובה ראשונית טובה.
יוצא מכך כי טיפול זה יוצע לרוב החולים אלא אם מדובר באנשים קשישים או עם מחלות רקע קשות בהם יש חשש שלא יעמדו בטיפול האגרסיבי.
יוצאים מכלל זה הם מספר יחסית קטן של מטופלים בהם יש הפרעות מולקולריות ספציפיות בהם שילוב של טיפולים אחרים ללא כמותרפיה הוכחו יעילים (לדוגמה תת סוג של לוקמיה שנקראת APL) ו/או חולים עם לוקמיה חדה שחזרה או נשארה כעמידה לאחר טיפול כמותרפי.
טיפולים מכוונים באופן מולקולרי – ישנו מספר מסוים של מוטציות או הפרעות מולקולרית שכנגדן פותחו מולקולות המעכבות של החלבון הפתולוגי שנוצר בגוף בשל המוטציה. מוטציות כנגדן קיימים מעכבים מאושרים לשימוש הם BCR/ABL, FLT3, IDH1&2, מעכבים למוטציות והפרעות מולקולריות אלו יכולים לשמש כטיפול בודד או בשילוב עם טיפולים אחרים.
טיפולים ביולוגיים כללים – תאי סרטן הדם שונים מתאי הדם הבריאים במספר אספקטים של התנהלות מטבולית. מאושרות לשימוש תרופות המעודדות דרך השפעה של מנגנונים יחודיים אלה תרופות מאושרות הפועלות דרך הורדה של זמינות בחומרי גלם נחוצים לתאי הסרטן (חומצות אמינו ספציפיות) או הפעלה של מנגנוני השמדה עצמית בתאי הסרטן. תרופות אלו ניתנות (כאשר רלוונטי) בדרך כלל בשילוב עם תרופות נוספות ולא כטיפול יחיד.
טיפולים אימונולוגים – טיפול המפעיל את מערכת החיסון כדי לחסל את תאי הסרטן, טיפולים אלה דורשים שעל תאי הסרטן תהיה קיימת מטרה ברורה שמערכת החיסון יכולה לזהות ולתקוף, כמו כן מטרה זו אסור לה להיות קיימת על אברים שאינם מעורבים בסרטן ושתקיפתם עלולה לפגוע באברי הגוף. ככלל טיפולים אלה יכולים להיות מבוססי נוגדנים או תאים של מערכת החיסון שעברו הנדסה מיוחדת בכדי שיכוונו כלפי תאי הלוקמיה(CART) .
נכתב ע"י פרופ' ישי עופרן – מומחה ברפואה פנימית והמטולוגיה
שוחח עם הרופא/ה שלך על האפשרויות המתאימות לך.
